רקע
:
1. ערעור מינהלי על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976, מיום 19.12.11 (להלן: "החלטת ועדת הערר", ראו נספח א' לכתב הערעור).
2. המערערת מחזיקה בנכס בשטח של 274.75 מ"ר ברחוב הרב אשי 1 בתל אביב המחויב בסיווג "מגורים". במסגרת הנכס דנן, מחויבת המערערת בארנונה בגין פרגולה בשטח של 45.05 מ"ר שנבנתה על גג דירתה.
3. עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם הפרגולה המצויה בנכסה של המערערת הנה ברת חיוב לפי צו הארנונה של עיריית תל אביב לשנת 2011 (להלן: "צו הארנונה"), הקובע בסעיף 1.3.1 י"ג כי
"פרגולה- תחויב במלואה אם יש לה שני קירות או יותר".
החלטת ועדת הערר
:
4. ראשית, ציינה ועדת הערר, כי נושא המחלוקת נדון כבר בפני ועדת הערר במסגרת ערר קודם שהגישה המערערת בשנת המס 2010, וניתנה בו הכרעה (להלן: "החלטת ועדת הערר הראשונה" ראו מוצג 2 לתיק המוצגים מטעם המשיב).
5. הועדה קבעה, כי אמנם, כל שנת מס עומדת בפני עצמה, אולם המערערת לא הצביעה על כל שינוי עובדתי או משפטי המצדיק דיון מחדש בטענותיה. יחד עם זאת, העירה ועדת הערר, כי המשיב לא טען בתשובתו לערר, כי קיים מעשה בית דין המונע את הדיון, ומשכך דחתה את הערר גם לגופו של עניין.
6. הועדה הגדירה את נסיבותיה העובדתיות של הפרגולה שאינן שנויות במחלוקת ולפיהן: הפרגולה מצויה בקומת גג וצמודה לחדר בנוי; החדר מלבני ושניים מקירותיו הפינתיים פונים, אל מרפסת הגג; הפרגולה בנויה בצורת ריש, בזוית ישרה של 270 מעלות (החיצונית לזוית הישרה של החדר) וצמודה לשני הקירות הללו, שהם קירות החדר שלא נבנו לצורך הכנת הפרגולה.
7. המחלוקת הוגדרה אפוא כמחלוקת משפטית בעיקרה, הנסובה סביב שתי סוגיות. האחת, האם מדובר בפרגולה בעלת שני קירות כנדרש על פי הוראת צו הארנונה, והשנייה, האם לצורך חיוב פרגולה בארנונה, קיים צורך שיהיו לה שני קירות משל עצמה, אשר נבנו יחד איתה.
8. באשר לסוגיה הראשונה, קיבלה ועדת הערר את הממצאים שנקבעו בהחלטה ועדת הערר הראשונה באופן הבא:
"במקרה שלפנינו העוררת בנתה בקומת הגג בצמוד לחדר הגג פרגולה צפה. משרטוט שטח המפלס העליון נראה, כי החדר מלבני והפרגולה בצורת האות "ריש" בעלת שני 6 פיאות נתמכת משני צידיה בקיר החצר. יתר 4 הפיאות בפרגולה אינן נתמכות בקירות. משבחרה העוררת להקיף את החדר על הגג בפרגולה משני צידי החדר, הרי לפרגולה יש שני קירות". (סעיף 4 להחלטה)
9. לקביעות אלה הוסיפה הועדה תימוכין משל עצמה לפיהם: הפינה הנוצרת בין שני הקירות מהווה הוכחה מובהקת למסקנה כי אכן מדובר בשני קירות; מלבד שני הקירות של החדר המקיפים את הפרגולה, ישנם שני קירות התוחמים את מרפסת הגג המהווים קירות לכל דבר, על אף שמדובר בקירות נמוכים שאינם מגיעים עד שיא גובהה של הפרגולה.
10. הטענה הנוספת, לפיה הסעיף הרלוונטי בצו הארנונה, מחייב כי לפרגולה יהיו שני קירות משל עצמה, אשר נבנו יחד איתה, נשללה על ידי הועדה, תוך שהיא קובעת כי היא מנוגדת לתכליתו של הסעיף; עומדת בסתירה למשמעותו של המונח "פרגולה" הן לפי דיני התכנון והבניה והן לפי שפת היום יום; אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה, לפיה השיקול החשוב והרלוונטי בשומת הארנונה הוא מהות המבנה הנוצר ולא דרך בנייתו.
טענות הצדדים בערעור
:
11. בערעור שבפניי טוענת המערערת, כי שגתה ועדת הערר בהחלטתה. נטען כי אין לקבל את הקביעה המקדמית, לפיה ההחלטה שניתנה בשנת המס הקודמת חוסמת את הדרך להגשת ערר זה, בייחוד לנוכח העובדה, כי ההסכמה שהושגה בעבר על דרך הפשרה, ועניינה בגודל אזור החיוב, בוטלה.
12. לגופם של דברים, נטען, כי הקיר שאל גגו הוצמדה הפרגולה ואליו התייחסה הועדה בהחלטתה, הינו קיר זכוכית גדול המצוי בסמיכות גיאוגרפית לפרגולה ומבחינה קונסטרוקטיבית אינו קשור לפרגולה כלל, כאשר, למעשה, הפרגולה מחוברת בברגים למסגרת הגג.
13. לחילופין, לדידי המערערת, אם ייחשב קיר זה כקיר הפרגולה, אזי מדובר בקיר אחד לכל היותר, שכן מדובר בקיר פינתי בזווית הפוכה ולא בקירות שיוצרים סגירות לפרגולה. בהקשר זה צוין גם, כי אין לראות בקירות התחומים את מרפסת הגג כקירות הפרגולה, הואיל ומדובר במעקה בטיחות המרוחק ממבנה הפרגולה.
14. זאת ועוד, לשיטת המערערת, מניסוחו הלשוני ותכליתו של סעיף 1.3.1 י"ג לצו הארנונה עולה בבירור, כי לשם הגדרת פרגולה כברת חיוב, ישנו צורך בקיומם של שני קירות לפרגולה שנבנו יחד איתה ועבורה בהיתר מיוחד, ולא ניתן להחשיב את קירות הבניין הסמוכים באזור הפרגולה, כקירות הפרגולה. לעמדה זו מצאה המערערת תימוכין, בהוראות תוכנית ג (תוכנית בניין עיר העוסקת בבנייה על גגות; ראו, נספח א' למוצג 7 בתיק המוצגים מטעם המשיב) הקובעת כי
"לא תותר בניית קירות לפרגולה". ומכאן, לדידה, שעה שלא נתבקשו על ידה בניית קירות, לא מדובר בפרגולה ברת חיוב.
15. לבסוף, נטען, כי אין לחייב את הפרגולה גם משום שהיא איננה נמצאת בתוך הבניין אלא מחוצה לו והוראות צו הארנונה אינן חלות על שטח צמוד לבניין.